החלטה בתיק ת"א 43834-09-13

1.         לפניי בקשה לביטול או עיכוב הליכי הוצאה לפועל, שנפתחו בשנת 2000, לשם ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 2.12.1999 בתיק ה.פ. 30305/97 (להלן: " תיק ההמרצה") ובת.א 15593/95, שאוחדו (להלן: " פסק הדין"), אשר נתן תוקף להסכם פשרה שהוגש על ידי הצדדים לתיק ביהמ"ש (להלן: " הסכם הפשרה"), בנושאי המחלוקת שבין הצדדים - יתרת חוב בגין תמורה עבור רכישת דירה על ידי המבקשים, תשלום דמי שכירות עבור חלק מהתקופה בה החזיקו בדירה ופרעון הלוואה, שקיבל המבקש מהמשיבים.

            הבקשה הוגשה בצמוד לתביעה לביטול הסכם הפשרה שבבסיס פסק הדין ולביטול פסק הדין. בתביעה נטען, כי יש לבטל את הסכם הפשרה, מאחר שהוא ניתן על בסיס חוו"ד מוטעית, שניתנה על ידי רו"ח, שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: " המומחה") וכי כתוצאה מטעות זו חויבו המבקשים בתשלום סכום גבוה מזה שהיו חייבים.

            לטענתם, המומחה לא הביא בחשבון 3 תשלומים אשר שולמו על ידם עבור רכישת הדירה, כדלקמן:

            סך של 10,000 ש"ח, אשר שולמו, על פי הנטען, ביום 28.12.92.

            סך של 30,000 ש"ח, אשר שולם ביום 19.1.93.

            סך של 65,000 ש"ח, שאר שולם ביום 27.2.94.

            בתביעה נטען, כי ב"כ המשיבים, דאז, מסר למומחה רק חלק מהקבלות של התשלומים ששילמו המבקשים וכי הקבלות בגין התשלומים הנ"ל לא נמסרו למומחה וכי הדבר התברר להם לאחר שעיינו בחוו"ד המומחה וזאת - לאחר שבחודש יולי 2013 הגישו המשיבים, לתיק ההוצל"פ, בקשה להגדלת החוב.

2.         המבקשים טוענים למספר עילות ביטול:

-           ביטול מחמת טעות, לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:           " חוק החוזים"), בטענה שהמבקשים לא ידעו על כך שהתשלומים הנ"ל לא הובאו בחשבון על ידי המומחה.

            -           ביטול מחמת הטעיה, לפי סעיף 15 לחוק החוזים, בטענה כי בחזקת המשיבים היו, או צריכים היו להיות, עותקים מהקבלות, שהוצאו בגין התשלומים ולכן "יש יסוד לטענה",          כי אי צירוף הקבלות נבע "כנראה" מתוך כוונה שחוו"ד המומחה תהיה מוטית לטובת      המשיבים.

            -           ביטול מחמת הימשכות הליכי ההוצל"פ, לאחר שכונס הנכסים שמונה למכירת       הדירה, הוחלף פעמיים והליכי ההוצל"פ החלו בשנת 2000  וטרם הסתיימו.

3.         לא אפרט את כל טענות הצדדים בנוגע לסעד הזמני המבוקש ואסתפק בציון העיקר, שלטעמי די בו, בנסיבות הענין.

4.         בבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המשיבים, כי המשך ביצוע פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך, זאת במיוחד לאור בקשת הכונס בתיק ההוצל"פ לפנותם מהדירה ולאור הבקשה להגדלת החוב, המבוססת על הסכם הפשרה וכן לאור כך שהמשיבה 2 איננה פעילה, כנטען על ידם.

            המשיבים מתנגדים לעיכוב הביצוע. בפיהם טענות מקדמיות ובכללן - הטעיית ביהמ"ש, בין היתר על ידי העלמת עובדות והחלטות שניתנו, מעשה בית דין, מניעות והתיישנות. כן טוענים המשיבים כי, גם לגופו של ענין, סיכויי התביעה אפסיים.  

            לפיכך, עותרים המשיבים לדחיית הבקשה, על הסף ולחיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא, בשל התנהלותם.

5.         ביום 28.10.13 התקיים דיון בבקשה, לגופה, נחקרו המצהירים ונשמעו סיכומים בעל-פה.

דין הבקשה דחייה.

6.         ראשית, אעמיד דברים על דיוקם;

            עסקינן בבקשה לסעד זמני, שהוגשה עם הגשת תביעה. על הסוגיה חל, איפוא, פרק כח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") והכללים החלים על בקשה מעין זו הם, בראש ובראשונה, אלה האמורים בתקנה 362 לתקנות.